<h1>אהל מועד שער השבת דרך ג'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
הדביק פת בתנור משחשיכה אפי' במזיד התירו לו לרדותה קודם שתאפה דאינו אסור אלא מדבריהם והתירו כדי שלא יתחלל שבת על ידו במלאכת האפיה שהיא איסור סקילה דאפיה מלאכה גמורה היא ולאדם אחר אסור לרדו' דאין אומרים לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך.
<h2>דף יח:</h2>
דבר שהוא קל להתבשל יותר מתבשיל של קדירה כצליית בשר ובצל צריך כדי שיצולו מבעוד יום דודאי לצורך אכילה רוצה אותם ויש לחוש שמא יחתה בגחלים, ודבר הקשה להתבשל כתורמסין אסור לתת לתנור ע"ש עם חשיכה ואע"ג דודאי הוא דלמחר בעי להו כיון שקשין הן צריכין חתוי ג"כ הלכך בכל אלו וכיוצא בהן צריך כדי שיצולו מבע"י כמאכל בן דרוסאי ושוב ליכא למיחש בו שמא יחתה בגחלים, ואם נתן בתנור סמוך לחשיכה בכדי שלא יצולו מבע"י למ"ש אסורין בכדי שיעשו.
המגיס קדרה פי' שמנער בכף בשבת חייב משום מבשל ונראה דכל שהגיע למאכל בן דרוסאי הואיל ואין בו משום מבשל ג"כ משום מגיס אין בו ומיהו הר"ם אוסר להכניס מגרפה לקדר' והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמכניס בה ואהר"א כתב על זה הפריז על מדותיו שאסר אפי' להוציא מן הקדירה במגריפה, ובקדירה חיה אין לחוש שמא יגיס שהרי מסיח דעתו ממנה. צלי של בשר סמוך לגחלים אסור לצלותו עם חשיכה אלא כדי שיצולו מבעוד יום וצלי של תנור אע"פ שממהר לצלות כיון שיש טורח בחתייתו שצריך ליטול הכסוי לדברי הכל מותר בצלי של בשר גדי וכיוצא בו שהבשר רך ויתחרך שאם יחתה בגחלים ובבשר שור ועז ובגדי שלם אם טח פי התנור בטיט מותר שאם נגע שם הרוח יצטנן התנור ואין לחוש שמא יפתחנו ויחתה שם בגחלים ואם לא טח פי התנור אסור.
וקדירה (חמה) [חיה] מותר לשהותה בתנור לכתחי' דודאי לצורך מחר רוצה אותה והרי יש לו שהות שיתבשל בלא חיתוי ומבושל כל צורכו אם מצטמק ורע לו ג"כ מותר שאינו צריך חיתוי אבל מצטמק ויפה לו אסור אא"כ גרף או קטם או השליך לתוכו בשר חי.
ואומר רבינו שמואל דאין לגזור שמא יחתה בגחלים בתפוחים הואיל ונאכלות חיות ולא דמי לבצל כי מפני חריפותו צריך מאד לבישול וקשה לע"ד מדתניא לא ימלא נחתום חבית מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה.
<h2>דף יט:</h2>
אין נותנין פת לתנור ע"ש עם חשיכה ולא חררה פי' פנד"ה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה עליון ותחתון ומה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי קודם זמן האיסור ואם יש לו מזון שלש סעודות שוב אין בזה חשש שמא יחתה בגחלים דודאי לצורך מוצאי שבת רוצה אותם ומותר, ופי' שיקרמו קרושט"א.
<h2>דף לד.</h2>
וזה מורי פירש בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בישול אחר בישול אם חוזר ומרתיח לאחר שנצטנן כדאמר בסוף במה מדליקין [ל"ד ע"א] שודאי מרתיח וכתב הר' יונה מים מבושלין אם פסקה רתיחתן יש בהן משום בישול ולענין שבת יש לחוש לדברי האומר ערוי אינו ככלי ראשון וכשמערין המים ויצאו מן הכלי ואע"פ שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל ומתבשלין בתוך כלי ראשון והילכך אסור להוסיף מים חמים ע"ג קדרה של חמין בשבת ועוד שהרי פעמים אין היד סולדת בהן והחמין יד סולדת בהן ומתבשלין המים לתוך החמין ויש שנהגו להחמיר כדבריו ויש שנזהרין להרתיח המים יפה ואחר בשולן אם היו רותחין אינו דומה כמבשל אם מערה מהן לתוך קדרה של חמין.
<h2>דף לד:</h2>
אין טומנין את החמין ואפי' מבושל כל צורכו בדבר המוסיף הבל אפי' מבע"י ואצ"ל משחשכה ובדבר שאינו מוסיף מבע"י מותר ומשחשיכה אסור. הטמנה זו כך היא מסלקין את הקדרה מעל הכירה מע"ש ומטמינים אותה בתוך דברים חמין אבל אינה כעין הטמנת חמין שלנו.
<h2>דף לו:</h2>
המשהה את התבשיל משחשיכה ע"ג כירה שיש תחתיה אש או ע"ג כסא של ברזל שקורין טברד"ש והקדירה יושבת עליו ואינה נוגעת בגחלים אין בזה דין הטמנה כלל הואיל ואין הקדירה נוגעת בגחלים ואעפ"כ אסרו שהרי זו גזירה שמא יחתה בגחלים ויש בשהייה זו ג' דינין דין א' כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מותר ובזה מותר לשהות עליה שאין לגזור בה בחתוי שכיון שכלה השלהבת כלה הגחלת, דין ב' כירה שהסיקוה בגפת ובעצים וגרף לגמרי הגחלים או קיטם פי' שכיסה אותם באפר בזה מותר לשהות שהרי מגלה בדעתו שאינו רוצה ברוב החמימות ובענין זה אין לגזור שמא יחתה. תנור של נחתומים שהבלו רב אפי' גרוף וקטום לא אפ' בלא ניצוצות ואסור, ולשהות קדירה סמוך לכירה מותר אע"פ שאינה גרופה וקטומה. כל מקום שאסרו לשהות הקדירה כ"ש שאסור להחזיר. קדירה שסילקה מע"ש מעל גבי האור וקודם שהחזירה קדש היום אסור להחזירה בשבת מפני שדומה למתחיל להניח ולבשל מאחר שסילקה מע"ש.
<h2>דף לח.</h2>
מי ששכח קדירה ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל שלא בשל כל צרכו אסור עד מ"ש ואם התבשיל מבושל כל צרכו אע"פ שמצטמק ויפה לו מותר בדיעבד בשוכח אבל במזיד אסור בכדי שיעשו למ"ש לדעת הר"מ, והגאון ר"י מתיר במבושל כל צרכו אפי' לבו ביום ואפי' שהה במזיד נתן גוי אש תחת הקדירה בשבת כיון שבלא חימום זה ראויה לאכול כגון שהיתה חמה קצת אפי' הרבה אש תחתיה מותר בדיעבד.
השוחט בשבת אפי' בשוגג אסור ליהנות מאותה שחיטה בכל אותה שבת בין הוא בין אחרים ובכל מלאכה שהיא דבר (אכילת) [אכילה] כך הוא הדין ובמ"ש מותר מיד אפי' הוא עצמו שחט במזיד לא יאכל הוא לעולם אבל לאחרים מותר במ"ש אבל צריכים להמתין בכדי שיעשו ויש מתירין מיד, והמבשל בשבת בשוגג הואיל והוא ראוי לכוס קודם הבישול יש מתירין ואפי' לעצמו ואפי' לבו ביום והעיקר כדברי האוסרין לעצמו ואפי' לאחרים עד למ"ש אחר שימתין בכדי שיעשו וכן הדין במלאכה שאינה דבר אכילה, בשל במזיד לא יאכל הוא עולמית אבל אחרים אוכלין במ"ש וצריך להיות ממתינין בכדי שיעשו וכבר הארכתי בדינין אלו בנתי' אחרון מדרך ראשון של שער השחיטה.
<h2>דף לח:</h2>
סילקה בשבת ועודה בידו אם דעתו להחזיר מותר להחזיר על גבה אבל לא בתוכה ואם אין דעתו להחזיר אסור אע"פ שעדיין היא בידו. תלאה במקל או הניחה ע"ג הכסא או ע"ג המטה הוי כאילו עודה בידו ואם היה בדעתו להחזיר מותר ואם לאו אסור. פסק לרמב"ן קדירה שהיא חיה לגמרי מותר לשהותה ואין לחוש שמא יחתה בגחלים משום דלצורך מ"ש היא, בישל מעט עד שיתבשל ויצטמק כל צרכו לגמרי ומכאן ואילך רע לו וא"ל אסור אם אין הכירה גרופה או קטומה בין חיה לצורך השבת בין מבושלת קצת מותר לשהות אבל להחזיר בלא גירוף וקיטום לעולם אסור (אם) [אפילו] מצטמק ורע לו. בגירוף וקיטום מותר להחזיר אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור פחות ממאכל בן דרוסאי לעולם אסור להחזיר שלא הותר לבשל לכתחילה בגירוף וקיטום ולענין הטמנה אין ספק שאסור להטמין אפי' כמאכל בן דרוסאי ואפי' בגרופה וקטומה נראה שאסור ולפי פירש"י מותר בגרופה וקטומה ואפשר שעליו סמכו במנהגי הטמנה שבמקומותינו ועיקר הדבר שאין הטמנתינו אלא בשהיה לפי שאין משהין הקדי' ע"ג כירה ואם לא נוגעת בגחלים שרי בגרופה לפי דבריו ודברי ר"ח ולפי דברי אחרים אפי' בשאינה גרופה בכל שהוא כמב"ד.
וקדירה (חמה) [חיה] מותר לשהותה בתנור לכתחי' דודאי לצורך מחר רוצה אותה והרי יש לו שהות שיתבשל בלא חיתוי ומבושל כל צורכו אם מצטמק ורע לו ג"כ מותר שאינו צריך חיתוי אבל מצטמק ויפה לו אסור אא"כ גרף או קטם או השליך לתוכו בשר חי.
כפח הבלה רב מהכירה שהכירה מקום שפיתת שתי קדירות וכפח מקום קדרה א' ודין כפח היא שאם הוסק' בגפת ועצים אין משהין לא בתוכה ולא על גבה ואין סומכין אפי' תבשיל שבישל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו ואפי' גרופה וקטומה אין מחזירין בה כלל, הוסקה בקש וגבבא משהין בתוכה ועל גבה ואע"פ שאינה גרופה וקטומה וגם מחזירין בה ובלבד שלא הונח ע"ג קרקע. ודין תנור הוא אפילו הוסק בקש וגבבא ואינו גרוף או הוסק בגפת ועצים וגרוף אין משהין בתוכו ולא על גביו אלא סומכין לו תבשיל שלא בישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ויש מתירין אפי' בתנור אם גרוף וקטום, ותנור שלנו דינו ככירה כמו שפי' ר"ח. כירות שלנו שקורין פורנילי"ש שמסיקין אותן מבפנים ואחר גורפין אותן לגמרי ונותנין בהן פת או בשר במחבת והוא רחב מבפנים יותר משפיתת הקדירה אפי' ככפה אינו ומהני בו הגריפה שגורפין אותו ומשהין בו כל שנאפה הפת קצת וזהו שקרמו פניו מבע"י ואם נתבשל בו בשר משהין בו כל שהוא כמאכל בן דרוסאי ולהחזיר בה ג"כ מותר כדין כירה גרופה. גרפוהו לצד אחד אסור לשהות בו אא"כ כסה הגחלים באפר, נשאר עד למחר בקצת חומו אפשר שמותר למחר לתת לתוכו פת או טפילה שקורין פנאד"ה להתחמם שם שהרי כהו ונתאכלו הגחלים ויזהר שלא יהא גחלת באותו צד שמחזיר הפת ואין בזה חשש אפייה שכבר נתבשל ונאפה לגמרי קודם לכן ומשום הטמנה אין בו שאין זה דרך הטמנה לדעת רוב הפוסקים אך לדעת רש"י יש לפקפק.
אין נותנין ביצה בצד המיחם פי' קומקום של נחושת בשביל שתתגלגל ולא יכרוך אותה תוך סודר חם ולא בכל תולדות חמה שגזרו תולדת חמה אטו תולדת אור ובחמה מותר וסימן יפה כח הבן מכח האב.
<h2>דף לט.</h2>
בשר וכיוצא בו שנתבשל מבערב שוהין בחמין בשבת ואפי' בכלי ראשון אבל לא בכלי שע"ג האור מפני שנראה כמבשל בשר יבש שאוכלין אותו חי ע"י הדחק מדיחין אותו בחמין מכלי שני בשבת אבל לא שורין אפי' בכלי שני כ"כ התוס' וי"א שמדיחין אותו בערוי דכלי ראשון דבשר זה קשה להתבשל אבל אין שורין אותו בכלי ראשון. דגים מלוחים הישנים משום שהדחתן זהו בישולן אסור ג"כ להדיח אותן בשבת. אין נותנין התבשיל בשבת בתוך החמין מפני שמרתיח ונר' כמבשל ואע"פ שאין בישול אחר בישול כמו שנתבאר יש בישול אחר אפייה ואחר צלי וע"כ יש לאסור פת צונן שנתנו בקערה ומערה עליה מכלי בעודו רותח.
<h2>דף לט:</h2>
המטמין אפי' מבע"י בדבר המוסיף אסור התבשיל בד"א בצונן שנתחמם או מצטמק ויפה לו אבל בעומד בחמימותו שעה ראשונה התבשיל מותר.
<h2>דף מ:</h2>
ובשם רשב"א מצאתי כתוב מה שאינו יכול להתבשל בשעה קלה מניחו אפי' במקום שהיד סולדת בו ובלבד שלא ישהנו שם שיעור שיוכל לבא שם לידי בשול.
מביא אדם קיתון של מים או פך של שמן ואפי' נקפה ומניחו כנגד המדורה אבל לא על המדורה (וכת' הרמב"ן מסתברא) וכך הדין לפירות חיות כגון תפוחים שמותר לתת אותם וכנגד המדורה וכת' הרמב"ן מסתברא לאו דוקא כנגד המדורה אלא ה"ה על גבה ממש כדתנן [לקמן מ"א ע"א] במיחם אבל נותן לתוכו מים כדי להפשירן ולפ"ז מיחם שפנהו היינו שפינה מימיו ממנו ובנ"ח יתבאר שפי' מיחם שפנהו היינו שפינהו מעל האש, אע"פ שמותר לתת מים או פירות כנגד המדורה כמו שנתבאר צריך שיזהר שלא יקרב המים או הפירות כל כך למדורה שיוכלו להתחמם שם אלא מניח מרחוק שלא יהא אלא שנתחלף צנתן ויפשרו או יתחממו מעט אבל לא יניחו קרוב לאש במקום שתהא היד סולדת כל שכריסו של תינוק נכוה ממנו וסולדת מלשון ואסלדה בחילה והפי' נמשכת אחריה שומן שנקפה אם כבר נתך ע"י בשולו מע"ש אם מפשירו בשבת כנגד המדורה אין כאן בישול ואע"פ שהמתיך חלב ושעוה חייב משום מבשל אינו דומה שחוזר למה שהיה.
קדרה של בשר צונן שנתבשל מותר להניחו סמוך לאש בשבת שאין דרך בישול בכך ובלבד שלא יכסה אותה בבגדים שהרי אסרו לכסות בשבת אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל ואע"פ שהתירו להטמין הצונן ע"ג דבר רותח אסור אבל להטיל עליה כלי שלא תתלכלך בעפר מותר.
<h2>דף מא.</h2>
אסור לתת מים צוננין לתוך מים חמין שהן בכלי שהעבירו מעל האש שהרי כלי ראשון מבשל הוא ולא זו בלבד אסרו אלא אפי' לערות מים חמין לתוך צונן אסור שמא יתבשלו הצונן בחמין שהרי עירוי דכלי ראשון מבשל ובכלי שני מותר ואפי' בכלי ראשון לא אסרו אלא לתת לתוכו מים מועטין כדי שיוחמו אבל לתת לתוכו מים מרובין כדי להפשירן מותר.
<h2>דף מב.</h2>
כלי של מים צונן אסור לתת אותו ע"ג כלי של מים חמין המונח ע"ג כירה משום שמוליד חום ואע"פ שהתירו לערות קיתון לתוך ספל מים ואפי' צונן לתוך חמין כדי להפשירן שאני התם שאינו עומד ע"ג האור ומיחם ע"ג מיחם שהתירו כמו שנתבאר בנ"ד שאני התם דאוקמי קא מוקים שהמיחם העליון גם הוא מים חמין יש בו והתחתון אינו עושה כלום אלא מעמיד חומו שלא יפיג הכא אולודי קא מוליד חום והואיל והוי ע"ג האור דומה כמבשל.
<h2>דף מב:</h2>
וזה מורי פירש בדבר לח וצלול לדברי הכל יש בישול אחר בישול אם חוזר ומרתיח לאחר שנצטנן כדאמר בסוף במה מדליקין [ל"ד ע"א] שודאי מרתיח וכתב הר' יונה מים מבושלין אם פסקה רתיחתן יש בהן משום בישול ולענין שבת יש לחוש לדברי האומר ערוי אינו ככלי ראשון וכשמערין המים ויצאו מן הכלי ואע"פ שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל ומתבשלין בתוך כלי ראשון והילכך אסור להוסיף מים חמים ע"ג קדרה של חמין בשבת ועוד שהרי פעמים אין היד סולדת בהן והחמין יד סולדת בהן ומתבשלין המים לתוך החמין ויש שנהגו להחמיר כדבריו ויש שנזהרין להרתיח המים יפה ואחר בשולן אם היו רותחין אינו דומה כמבשל אם מערה מהן לתוך קדרה של חמין.
ותבלין ושאר הדברים הקלים להתבשל דינם כמים ובכלי ראשון אסור [ע"ב] אבל נותן הוא לתוך כלי שאין כלי שני מבשל ואם נתן שם התבלין תחילה אסור לערות עליהן התבשיל חם מן הקדרה שערוי של כלי ראשון הוי ככלי ראשון כמו שנתבאר ומיהו מהירושלמי משמע שאם שפך הרותחין על התבלין שמותר, מלח אע"פ שנפשר ונימוח מיד קשה הוא להתבשל ומותר לתת אותה בכלי שהעבירו מעל האור ואפי' הוי רותח.
<h2>דף מז:</h2>
ואומר רבינו שמואל דאין לגזור שמא יחתה בגחלים בתפוחים הואיל ונאכלות חיות ולא דמי לבצל כי מפני חריפותו צריך מאד לבישול וקשה לע"ד מדתניא לא ימלא נחתום חבית מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה.
אין טומנין את החמין ואפי' מבושל כל צורכו בדבר המוסיף הבל אפי' מבע"י ואצ"ל משחשכה ובדבר שאינו מוסיף מבע"י מותר ומשחשיכה אסור. הטמנה זו כך היא מסלקין את הקדרה מעל הכירה מע"ש ומטמינים אותה בתוך דברים חמין אבל אינה כעין הטמנת חמין שלנו.
המטמין קדרה מע"ש בדבר שאינו מוסיף הבל אסור לתת אותה ע"ג דבר המוסיף אע"פ שאין דבר זה המוסיף בכל סביבות הקדרה אלא בשוליה שהטמנה במקצת הויא הטמנה כדאמ' קופה שטמן בה אסור להניחה ע"ג גפת של זיתים אבל מותר להטמין החמין בבגדים מבע"י שאין זה הטמנה מפני שהקדרה אינה נוגעת בגחלים והשהיה בפני עצמה מותרת כל שהיא גרופה וקטומה והטמנה מבע"י בבגדים שהוא דבר שאינו מוסיף מותרת.
<h2>דף מח.</h2>
כלי של מים צונן אסור לתת אותו ע"ג כלי של מים חמין המונח ע"ג כירה משום שמוליד חום ואע"פ שהתירו לערות קיתון לתוך ספל מים ואפי' צונן לתוך חמין כדי להפשירן שאני התם שאינו עומד ע"ג האור ומיחם ע"ג מיחם שהתירו כמו שנתבאר בנ"ד שאני התם דאוקמי קא מוקים שהמיחם העליון גם הוא מים חמין יש בו והתחתון אינו עושה כלום אלא מעמיד חומו שלא יפיג הכא אולודי קא מוליד חום והואיל והוי ע"ג האור דומה כמבשל.
וכלי שיש בו צונן אסור להניחו ע"ג כלי חם מפני שמוליד חום בשבת, הניח מבערב אינו כטומן בדבר המוסיף הבל ומותר ודין זה של דבר המוליד חום יתבאר יותר בנתיב ח'.
<h2>דף נא.</h2>
קדרה של בשר צונן שנתבשל מותר להניחו סמוך לאש בשבת שאין דרך בישול בכך ובלבד שלא יכסה אותה בבגדים שהרי אסרו לכסות בשבת אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל ואע"פ שהתירו להטמין הצונן ע"ג דבר רותח אסור אבל להטיל עליה כלי שלא תתלכלך בעפר מותר.
אין מטמינין החמין משחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף ואעפ"כ כל שיש דבר המועיל כגון סדינין נוטלן ומניח גלופקרין ואע"פ שיש בהם הבל יותר מהסדינים ולא אסרו הטמנה זו של דבר שאינו מוסיף אלא במיחם שהוחמו בו משחשיכה ששם יש לגזור שמא ירתיח אבל אם פינהו לכלי אחר מותר ואין בזה לגזור שמא ירתיח שעכשיו הוא מצננו במתכוין ואיך ירתיחנו. כסה מבע"י החמין ונתגלה מבע"י אסור לכסותו משתחשך לפי שדומה לתחילת הטמנה ור"ש כת' בשם ר"י שמותר לכסותו משתחשך לדברי הכל. מי שטמן בדבר שאינו ניטל וכסה בדבר הניטל ה"ז נוטל ומחזיר שהרי יכול ליטלה בשפתה כסה בדבר שאינו ניטל אם מגולה מקצתו נוטלו משם פי' שמנער הקדירה והכיסוי נופל ואם הקדיר' מכוס' כולה אינו נוטל.
<h2>דף נא:</h2>
מניחין אפי' בשבת מיחם שיש בו מים חמים ע"ג מיחם ואע"פ שהתחתון מונח על האור וכן קדירה ומיחם ע"ג קדירה וקדירה ע"ג מיחם אע"פ שהמיחם של נחושת הוא ומחזיק חמימות יותר מהקדירה שהיא של חרס וטח בפיהם בשבת בטיט שנילוש מבע"י לא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהי' חומם משתמר בהם.
וכלי שיש בו צונן אסור להניחו ע"ג כלי חם מפני שמוליד חום בשבת, הניח מבערב אינו כטומן בדבר המוסיף הבל ומותר ודין זה של דבר המוליד חום יתבאר יותר בנתיב ח'.
<h2>דף קיז:</h2>
שכח פת בתנור וקידש עליו היום מותר לרדות מזון ג' סעודות ודוקא בסכין או בכלי אחר אבל לא במרדה ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואע"פ שרדיית הפת חכמה ואינה מלאכה לא התירו היכא ששכח הפת לרדות במרדה מפני שהוא דרך חול, היה לו מזון ג' סעודות אסור לרדות אפי' בסכין.
<h2>דף קמה:</h2>
בשר וכיוצא בו שנתבשל מבערב שוהין בחמין בשבת ואפי' בכלי ראשון אבל לא בכלי שע"ג האור מפני שנראה כמבשל בשר יבש שאוכלין אותו חי ע"י הדחק מדיחין אותו בחמין מכלי שני בשבת אבל לא שורין אפי' בכלי שני כ"כ התוס' וי"א שמדיחין אותו בערוי דכלי ראשון דבשר זה קשה להתבשל אבל אין שורין אותו בכלי ראשון. דגים מלוחים הישנים משום שהדחתן זהו בישולן אסור ג"כ להדיח אותן בשבת. אין נותנין התבשיל בשבת בתוך החמין מפני שמרתיח ונר' כמבשל ואע"פ שאין בישול אחר בישול כמו שנתבאר יש בישול אחר אפייה ואחר צלי וע"כ יש לאסור פת צונן שנתנו בקערה ומערה עליה מכלי בעודו רותח.
